האיש והחזון
איש אחד שבזכותו מצמיחים זה 50 שנה
עוד ועוד מילדי ישראל, נותנים להם את
ההזדמנות לחינוך תורני איכותי
ומגדלים אותם לתורה
האיש
והחזון
חזון מנחם
אלפי ילדים, דורות של תלמידי חכמים, רבנים ומשפיעים התחנכו בארבעים השנים האחרונות במוסדות 'סוכת דוד' מיסודו של איש החינוך הגאון רבי מנחם בצרי זצ"ל, הוא היה הראשון שחזה את התפתחות בני עדות המזרח לפני 50 שנים וייסד את מוסדות 'סוכת דוד' במטרה להרים את קרן התורה ולהחזיר את עטרת המזרח ליושנה.
מפת חייו וילדותו
הרב היה מלך ביופיו ואיש אשכולות. דמותו המאירה הייתה חטובה מעולם האצילות, מקושטת באבני חן של ענווה טהורה, אהבת אמת ומידות טובות ונדירות, ונוסף על אלו היה גאון בהטבה של צדקה וחסד, ידו פתוחה ונפשו קשובה לכל אנחה.
גידולו היה בבית מלכים, מהמשפחות המיוחסות בישראל: משפחת הבן איש חי, משפחת הרב יהודה פתייא ומשפחות גדולי תורה נוספים, שאהבת תורה ואצילות יהודית היו טבועים בדמם. מעיר התהילה בגדד עלו אבות המשפחה לעיר הקודש ירושלים, ושם נולד רבי מנחם על ברכי גאוני ישראל וקדושיו.
תורה שלמדתי
"היינו חברים מילדות", שח הרב יצחק אבא שאול בימי ה'שבעה', "רבי מנחם לא היה ילד שקט או מתבודד, בעל חלומות או תוכניות לעתיד… הוא היה ילדון טוב לב, שעשה ברצון כל מה שביקשו ממנו. " ודבר נוסף — תמיד הוא חייך והאיר פנים לכל אדם! "כמה התאים לו להקים מוסד לילדים דווקא, שהרי הרגיש את עצמו כילד, עניו, וחש כי הכול חבריו. הוא לא נהג בתלמידיו כרב ואף לא כמנהל. מעולם לא התנשא עליהם, אלא היה חבר של הילדים. אהוב למעלה ונחמד למטה".
דרכו בחינוך
לרב בצרי הייתה שיטה סדורה ומיוחדת בחינוך, בדרך החינוך, בסגנון, בהופעה, ובכל תחום בחינוך, אך מעל הכל הוא היה 'אבא' לתלמידיו, את מהותו כאבא רחום חש כל מי שהתקרב אליו ולו לרגע קט, באשר הוא היה גם אבא של כולם; תלמידים, הורים, מורים, בוגרים, תורמים ועוד, ואת כל כוחותיו נתן לכלל ישראל.
הייתה ברב יכולת מפליאה, לשלב ולמזג תקיפות ורוך, נחישות והתחשבות, נזיפות ואהבה מוסתרת, תוכחת מגולה ורדיפת שלום, רחמנות אך ללא פשרות, עזות דקדושה ותמיכה כובשת לב, וכך הצליח לרפא את תחלואי נפשם ונשמתם של תלמידיו ולהפוך כל לב אבן ללב בשר!
הקמת תלמוד תורה
פתיחת ה'תלמוד תורה' הראשון לבני עדות המזרח הייתה מבצע אדיר. באין כל תקציב ממשלתי, מבנה או תשתית מוקדמת, היה צורך להתחיל מבראשית! הרב בצרי נרתם לתפקיד וקיבל עליו את העול הגדול. כך, החל משנת תשל"ד, במשך כחמישים שנה, זכה והעמיד אלפי תלמידים בני תורה, שהיום ממלאים את ספסלי הישיבות הקדושות.
קשר שלא נפסק
מדי שנה בשנה היה שש ושמח עם עוד מחזור של ילדים שסיים את ה'תלמוד תורה' ועלה לישיבה הקדושה — כשהוא עצמו נשאר לנטור את הכרם ולפקח על גידולם של הקטנים — תינוקות של בית רבן. הבוגרים אף הם לא נעקרו מליבו, והוא המשיך לשמור עימם על קשר רציף, מקיים כינוסים ושבתות בוגרים, מסייע להם בעת נישואיהם, וגם לאחר מכן — מעניק להם מטובו לקראת החגים, כדי להקל מעליהם את הוצאות המועד.
דרכו בחינוך
"במהלך השנים קמו 'תלמודי תורה' חדשים בירושלים", סיפר הרב אריה דרעי, "ורבים מהם זכו בבניינים גדולים ויפים. הרב בצרי, שה'תלמוד תורה' שלו היה הוותיק מכולם, היה יכול לחוש מקופח, לבוא בטרוניות על כי אחרים קיבלו ולא הוא. ואולם מעיד אני כי מעולם לא עלו מילים כאלו על דל שפתיו! בטוב ליבו היה מפרגן תמיד ואף מרבה לשבח: 'כל הכבוד שעשיתם ונתתם!' מעולם לא נשמעו מפיו טענות, ואף פעם אחת לא גילה צרות עין או קנאה על שהאחרים זכו בבניינים יפים ומרווחים. תמיד שמעתי ממנו: 'כל הכבוד!' 'תיתן, תיתן!' רחבות הלב שלו הייתה מדהימה!"
מסעותיו לחו"ל
מסעותיו לארצות הגולה היו לימוד בפני עצמו. בכל מקום שהגיע נתן ליבו ומוחו לראות מה אפשר לתקן ואיך אפשר להועיל לבני הקהילה, ברוחניות ובחינוך הילדים. בזכותו נבנו מקוואות, נערכו חופות ונשלחו נערים לקבל חינוך ישיבתי טהור. כמו כן פעל לשיפוץ קברי צדיקים ולהפצת ספרי קודש בצורה מהודרת ונאה.
הוצאת ספרים
הוצאת הספרים של 'סוכת דוד' היא רעיון מיוחד במינו שהתפתח בד בבד עם ה'תלמוד תורה', מאחר שיש כמה נוסחים וכל תלמיד מביא סידור בנוסח אחר, ביקש הרב בצרי שבת"ת יהיה סידור בנוסח אחד לכולם. בנוסף כל הספרים הנצרכים לתלמידים מודפסים על ידי הוצאת סוכת דוד, כך מצטמצמות העלויות למינימום. ההוצאה מדפיסה גם ספרי קודש, כמו סידורים, חומשים, מחזורים וזמירונים, ואלו משמשים פרסים ומענקים לבוגרים, למצטיינים ולכלל הציבור.
במחיצת גדולי ישראל
הרב בצרי הרבה לפקוד את בתיהם של גדולי הדור בארץ ובחו"ל. הגאון רבי יעקב קמינצקי והגאון רבי משה פיינשטיין הכירו והעריכו את פועלו הרב למען הכלל. הוא התייעץ רבות עם ה'באבא סאלי', מרן הרב אלישיב, מרן הרב עובדיה יוסף, מרן הרב מרדכי אליהו, הגאון הרב יהודה צדקה, הגאון רבי בן ציון אבא שאול, הגאון רבי חיים גריינימן ואדמו"רים ורבנים נוספים שעימם היה בקשר מתמיד.
צוואתו האחרונה
יום שני כ' באלול תשס"ז
"באותו יום מר ונמהר ביקש אבא שאניח לו תפילין", מעיד בנו רבי יעקב, "הוא קרא 'שמע ישראל' כשאנו שוהים לצידו כל הזמן". לאחר הנחת תפילין במיטת חוליו הגיע הרה"ג דוד עוזרי רב קהילת 'יד יוסף' לבקרו, "איך אתה מרגיש?" שאל הרב עוזרי את הרב בצרי, "אני באמצע לבנות את הבניין ל'תלמוד תורה'… עדיין לא סיימתי…" ענה רבי מנחם, ואז פתאום ניטל הדיבור מפיו. אלו היו מילותיו האחרונות, והן היו לצוואה: להמשיך בכל העוז לבנות את הבניין החדש!
מפת חייו וילדותו
הרב היה מלך ביופיו ואיש אשכולות. דמותו המאירה הייתה חטובה מעולם האצילות, מקושטת באבני חן של ענווה טהורה, אהבת אמת ומידות טובות ונדירות, ונוסף על אלו היה גאון בהטבה של צדקה וחסד, ידו פתוחה ונפשו קשובה לכל אנחה.
גידולו היה בבית מלכים, מהמשפחות המיוחסות בישראל: משפחת הבן איש חי, משפחת הרב יאודה פתייא ומשפחות גדולי תורה נוספים, שאהבת תורה ואצילות יהודית היו טבועים בדמם. מעיר התהילה בגדד עלו אבות המשפחה לעיר הקודש ירושלים, ושם נולד רבי מנחם על ברכי גאוני ישראל וקדושיו.
תורה שלמדתי
"היינו חברים מילדות", שח הרב יצחק אבא שאול בימי ה'שבעה', "רבי מנחם לא היה ילד שקט או מתבודד, בעל חלומות או תוכניות לעתיד… הוא היה ילדון טוב לב, שעשה ברצון כל מה שביקשו ממנו. " ודבר נוסף — תמיד הוא חייך והאיר פנים לכל אדם! "כמה התאים לו להקים מוסד לילדים דווקא, שהרי הרגיש את עצמו כילד, עניו, וחש כי הכול חבריו. הוא לא נהג בתלמידיו כרב ואף לא כמנהל. מעולם לא התנשא עליהם, אלא היה חבר של הילדים. אהוב למעלה ונחמד למטה".
דרכו בחינוך
לרב בצרי הייתה שיטה סדורה ומיוחדת בחינוך, בדרך החינוך, בסגנון, בהופעה, ובכל תחום בחינוך, אך מעל הכל הוא היה 'אבא' לתלמידיו, את מהותו כאבא רחום חש כל מי שהתקרב אליו ולו לרגע קט, באשר הוא היה גם אבא של כולם; תלמידים, הורים, מורים, בוגרים, תורמים ועוד, ואת כל כוחותיו נתן לכלל ישראל.
הייתה ברב יכולת מפליאה, לשלב ולמזג תקיפות ורוך, נחישות והתחשבות, נזיפות ואהבה מוסתרת, תוכחת מגולה ורדיפת שלום, רחמנות אך ללא פשרות, עזות דקדושה ותמיכה כובשת לב, וכך הצליח לרפא את תחלואי נפשם ונשמתם של תלמידיו ולהפוך כל לב אבן ללב בשר!
הקמת התלמוד תורה
פתיחת ה'תלמוד תורה' הראשון לבני עדות המזרח הייתה מבצע אדיר. באין כל תקציב ממשלתי, מבנה או תשתית מוקדמת, היה צורך להתחיל מבראשית! הרב בצרי נרתם לתפקיד וקיבל עליו את העול הגדול. כך, החל משנת תשל"ד, במשך כחמישים שנה, זכה והעמיד אלפי תלמידים בני תורה, שהיום ממלאים את ספסלי הישיבות הקדושות.
קשר שלא נפסק
מדי שנה בשנה היה שש ושמח עם עוד מחזור של ילדים שסיים את ה'תלמוד תורה' ועלה לישיבה הקדושה — כשהוא עצמו נשאר לנטור את הכרם ולפקח על גידולם של הקטנים — תינוקות של בית רבן. הבוגרים אף הם לא נעקרו מליבו, והוא המשיך לשמור עימם על קשר רציף, מקיים כינוסים ושבתות בוגרים, מסייע להם בעת נישואיהם, וגם לאחר מכן — מעניק להם מטובו לקראת החגים, כדי להקל מעליהם את הוצאות המועד.
טוב עין
"במהלך השנים קמו 'תלמודי תורה' חדשים בירושלים", סיפר הרב אריה דרעי, "ורבים מהם זכו בבניינים גדולים ויפים. הרב בצרי, שה'תלמוד תורה' שלו היה הוותיק מכולם, היה יכול לחוש מקופח, לבוא בטרוניות על כי אחרים קיבלו ולא הוא. ואולם מעיד אני כי מעולם לא עלו מילים כאלו על דל שפתיו! בטוב ליבו היה מפרגן תמיד ואף מרבה לשבח: 'כל הכבוד שעשיתם ונתתם!' מעולם לא נשמעו מפיו טענות, ואף פעם אחת לא גילה צרות עין או קנאה על שהאחרים זכו בבניינים יפים ומרווחים. תמיד שמעתי ממנו: 'כל הכבוד!' 'תיתן, תיתן!' רחבות הלב שלו הייתה מדהימה!"
מסעותיו בחו"ל
מסעותיו לארצות הגולה היו לימוד בפני עצמו. בכל מקום שהגיע נתן ליבו ומוחו לראות מה אפשר לתקן ואיך אפשר להועיל לבני הקהילה, ברוחניות ובחינוך הילדים. בזכותו נבנו מקוואות, נערכו חופות ונשלחו נערים לקבל חינוך ישיבתי טהור. כמו כן פעל לשיפוץ קברי צדיקים ולהפצת ספרי קודש בצורה מהודרת ונאה.
הוצאת ספרים
הוצאת הספרים של 'סוכת דוד' היא רעיון מיוחד במינו שהתפתח בד בבד עם ה'תלמוד תורה', מאחר שיש כמה נוסחים וכל תלמיד מביא סידור בנוסח אחר, ביקש הרב בצרי שבת"ת יהיה סידור בנוסח אחד לכולם. בנוסף כל הספרים הנצרכים לתלמידים מודפסים על ידי הוצאת סוכת דוד, כך מצטמצמות העלויות למינימום. ההוצאה מדפיסה גם ספרי קודש, כמו סידורים, חומשים, מחזורים וזמירונים, ואלו משמשים פרסים ומענקים לבוגרים, למצטיינים ולכלל הציבור.
במחיצת גדולי ישראל
הרב בצרי הרבה לפקוד את בתיהם של גדולי הדור בארץ ובחו"ל. הגאון רבי יעקב קמינצקי והגאון רבי משה פיינשטיין הכירו והעריכו את פועלו הרב למען הכלל. הוא התייעץ רבות עם ה'באבא סאלי', מרן הרב אלישיב, מרן הרב עובדיה יוסף, מרן הרב מרדכי אליהו, הגאון הרב יהודה צדקה, הגאון רבי בן ציון אבא שאול, הגאון רבי חיים גריינימן ואדמו"רים ורבנים נוספים שעימם היה בקשר מתמיד.
צוואתו האחרונה
יום שני כ' באלול תשס"ז
"באותו יום מר ונמהר ביקש אבא שאניח לו תפילין", מעיד בנו רבי יעקב, "הוא קרא 'שמע ישראל' כשאנו שוהים לצידו כל הזמן". לאחר הנחת תפילין במיטת חוליו הגיע הרה"ג דוד עוזרי רב קהילת 'יד יוסף' לבקרו, "איך אתה מרגיש?" שאל הרב עוזרי את הרב בצרי, "אני באמצע לבנות את הבניין ל'תלמוד תורה'… עדיין לא סיימתי…" ענה רבי מנחם, ואז פתאום ניטל הדיבור מפיו. אלו היו מילותיו האחרונות, והן היו לצוואה: להמשיך בכל העוז לבנות את הבניין החדש!
לאחר פטירתו
גם כיום תחת ניהולו של בנו מחמדו הגאון רבי יעקב בצרי שליט"א עוברים אלפי תלמידים אשר מתחנכים בדרך התורה והיראה בשיטת החינוך המיוחדת של מוסדות 'סוכת דוד', בנוסף למפעל המשניות המקיף, הוצאת ספרים לאור והפצת יהדות בכל חלקי הארץ במטרה להגדיל תורה ולהאדירה, תורתו ושמו של הרב ממשיכים לפעום בליבם של הילדים הטהורים לדורי דורות.